שוטר המבצע מעצר חייב ככלל לזהות את עצמו וכן להודיע לחשוד מיד מהי סיבת המעצר.
שוטר המבצע מעצר חייב להביא את החשוד מיד לתחנת המשטרה, אלא במקרים חריגים, וחייב להביאו מיד בפני הקצין הממונה בתחנה. הקצין הממונה אמור להחליט אם יש עילה למעצר, לאחר קיום שימוע לחשוד. אם סנגורו של החשוד נוכח בתחנה, יש לאפשר לו להשתתף בשימוע. לפני קיום השימוע על הקצין הממונה להודיע לחשוד, כי הוא אינו חייב לומר דבר העלול להפלילו, כי כל דבר שיאמר עשוי לשמש ראיה נגדו וכן כי הימנעותו מלהשיב על שאלות עשויה לחזק את הראיות נגדו.
אם הקצין הממונה החליט לעצור את החשוד, הוא חייב להסביר לו את דבר המעצר ואת סיבת המעצר בלשון המובנת לו, ככל האפשר.
לעצור יש זכות שתימסר הודעה על מעצרו לאדם קרוב לו ולעורך דין. זכותו גם להיפגש עם עורך דין ולהיות מיוצג על ידי סנגור ציבורי. על הקצין הממונה חלה חובה להודיע לעצור על זכויותיו אלה. על כן, אם נעצרת, הנך רשאי לדרוש מהמשטרה להעביר באופן מיידי לעורך דין או אל הסנגוריה הציבורית פקס המדווח על מעצרך, והמבקש ייצוג של עורך דין.
ככלל, לעצור אין זכות לעשות שימוש בטלפון. הודעות לעורכי דין ולמשפחה יימסרו בידי המשטרה.
בעקרון, מחובת המשטרה לאפשר לחשוד להיפגש עם עורך דין ללא דיחוי, אלא בנסיבות חריגות המפורטות בחוק. בעבירות ביטחון ניתן למנוע מפגש עם עורך דין עד 21 ימים, ובעבירות רגילות עד 48 שעות במקרים חריגים מאד. כמו כן, אם חשוד נמצא בעיצומה של חקירה, והפסקתה כדי לקיים פגישה עם עורך דין עלולה לסכן את החקירה, רשאי קצין ממונה בכיר לדחות אותה בכמה שעות, בהחלטה מנומקת בכתב.
עצור הזקוק לטיפול רפואי זכאי לדרוש לקבל אותו. בעקרון אפשר גם לדרוש פגישה עם רופא פרטי מטעמו של החשוד.
קיימת מחלוקת אם הזכות להיפגש עם סנגור חלה רק במקרה של מעצר, או גם במקרה של עיכוב. הסוגיה לא הוכרעה בפסיקת בית המשפט, והמשטרה נוהגת שלא להודיע על הזכות לסנגור עד למעצר הפורמאלי. לעמדת האגודה לזכויות האזרח, הזכות להיפגש עם עורך דין חלה גם במקרה של עיכוב, משום שמרגע זה נשללת חירותו של אדם, ולמעשה הוא נתון בחקירה ואינו חופשי "לקום וללכת". אם את/ה מעוניין/ת בכך, תוכל/י לבקש מהמשטרה כבר בשלב העיכוב להודיע על עיכובך לסנגור / לסנגוריה הציבורית, ותוכל/י לבקש שבקשתך תירשם. אולם רוב הסיכויים שהמשטרה תיענה לבקשה רק לאחר המעצר עצמו.
קיימת חובה להביא עצור בפני שופט בתוך 24 שעות מרגע מעצרו. יש הוראות מיוחדות לשבתות ולחגים. (החריגים לכלל זה לא רלוונטיים למעצר של מפגינים).
המשטרה רשאית לשחרר חשודים בערובה ובתנאים שונים. לגבי חלק מהתנאים – כגון הרחקה מאזור מסויים – נדרשת הסכמת החשוד. אם החשוד אינו מסכים, המשטרה יכולה להביא אותו בפני שופט שיקבע את התנאים. הדבר נעשה במקרים רבים של מעצר מפגינים.
כל עצור העומד בקריטריונים של "זכאות כלכלית" זכאי לסנגור מהסנגוריה הציבורית, אשר יכול לבוא לבקרו במעצר ולייצגו בדיון בהארכת מעצרו או בשחרורו בתנאים. אם הוא מבקש סנגור ציבורי, הסנגור שיבקר אותו יערוך לו בדיקת זכאות, ואם הוא עומד בתנאים יעניק לו ייצוג על המקום (ייעוץ בחקירה), וימשיך לייצג אותו בבית המשפט. גם עצור, אשר אינו עומד בקריטריונים אלה, יכול לבקש מבית המשפט, כשהוא מובא בפני שופט, למנות לו סנגור מהסנגוריה, ובמקרים רבים מאד נענה בית המשפט לבקשה. אם מסיבה כלשהי לא ראית סנגור בבית המעצר, תוכל/י לבדוק את זכאותך לסנגור ציבורי לכשתובא/י לבית המשפט. בבתי המשפט שדנים בהארכות מעצר יש סנגור תורן אשר אמור לפגוש את העצורים המעוניינים בכך, לבדוק את זכאותם, ולייצגם אם הם נמצאו זכאים (או אם בית המשפט מינה אותם).
מפגינים, הנעצרים בידי המשטרה, נדרשים פעמים רבות להסכים לתנאים כגון הרחקה ממקום ההפגנה וכו'.לעמדת האגודה, תנאים אלה אינם חוקיים במקרים רבים. אם אין הצדקה למעצר מלכתחילה, אין שום סיבה שאדם יסכים לתנאי הרחקה כאלה; וגם אם הייתה הצדקה למעצר, עמדתנו היא שאין מקום להטיל תנאי הרחקה, הפוגעים בחופש הביטוי של האדם, אם אין סכנה ממשית ("ודאות קרובה") שהדבר דרוש כדי למנוע הפרה של הסדר מצדו. אם נדרשת להסכים לתנאי שחרור כאלה, הנך זכאי/ת שלא להסכים, אבל הדבר עלול לגרור את מעצרך לשם הבאתך בפני שופט. אפשרות אחרת היא להסכים, ולאחר השחרור להגיש ערר על התנאי לבית המשפט.
