למשטרה אין סמכות לזמן לתחנות המשטרה אזרחים במטרה  לעמוד על תכניות המחאה שהם מארגנים. זימונים מסוג זה מהווים ניצול לרעה של סמכויות החקירה שנתונות למשטרה, שתכליתן היא לחקור עבירות ולטפל בפשיעה. למשטרה גם אין כל סמכות להניא אזרחים מפעילות מחאה עתידית באמצעות קיום שיחות טלפון עימם, שמטרתן היא להרתיעם מהשתתפות במחאה לגיטימית. לפיכך, לאזרחים המקבלים זימון מסוג זה לתחנת המשטרה אין חובה משפטית להיענות לו. עם זאת, מאחר שלאי התייצבות לחקירה עשויות להיות השלכות משפטיות, מומלץ ליצור קשר עם התחנה הספציפית שאליה זומנתם ולנסות לברר את סיבת הזימון.

תיאום מוקדם ושיתוף פעולה עם המשטרה עשויים לעיתים להיות גם אינטרס של המארגנים, אבל קיומם וטיבם נתון לשיקול דעתם. אם המשטרה מבקשת מידע כדי להיערך כראוי לפעולות מחאה מתוכננות, היא יכולה לנסות ולתאם פגישות עבודה או לקיים שיחות טלפוניות עם מארגני המחאה, תוך שהיא מבהירה להם שלא מוטלת עליהם חובה חוקית כלשהי לשתף פעולה; וכל עוד פגישות או שיחות אלה אינן משמשות כאמצעי לחץ הנועד להרתיע מפגינים מלהשתתף או לארגן פעילויות מחאה או לדלות מהם מידע שאין הם מעוניינים למוסרו.

עיכובהוא אמצעי להגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, הנובע מחשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה. שוטר רשאי לעכב אדם בשטח, או לדרוש ממנו להתלוות אליו לתחנת המשטרה,  אם מתקיימים אחד מהתנאים הבאים:

1. קיים יסוד סביר לחשש שהאדם עבר עבירה או מתכוון לעבור עברה שעשויה לסכן בני אדם אחרים
2. כדי לברר את זהותו וכתובתו וכדי לחקור אותו (סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), שמכונה "חוק המעצרים").

שוטר המעכב אדם חייב להזדהות, להודיע לאדם שהוא מעוכב ולהסביר לו את הסיבה לכך (סעיף 72 לחוק המעצרים). אסור לעכב אדם או כלי רכב ליותר משלוש שעות. בעיכוב מספר רב של אנשים רשאי הקצין הממונה להאריך את משך העיכוב לפרק זמן נוסף שלא יעלה על שלוש שעות נוספות, מנימוקים שיירשמו (סעיף  73 לחוק המעצרים).

אדם הנחשד בביצוע עבירה נהנה מחזקת החפות כל עוד לא הוכחה אשמתו במשפט פלילי. על כן, מעצר אינו אמור לשמש עונש אלא אמצעי הננקט במקרים חריגים, שבהם החשוד מסכן את ביטחון הציבור או עלול לשבש את החקירה. על פי סעיף 23 לחוק המעצרים, שוטר יכול לעצור מפגין ללא צו במקרים שבהם יש לו חשד סביר לכך שהוא עבר עבירה בת מעצר (עברה שהעונש המרבי עליה גבוה משלושה חודשי מאסר), ומתקיימים אחד או יותר מהתנאים הבאים:

• המפגין עלול לסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;
• יש יסוד סביר לחשש שהמפגין לא יופיע לחקירה שיזומן אליה;
• יש יסוד סביר לחשש שאי-מעצרו יגרום לשיבוש הליכי משפט ובכלל זה השפעה על עדים או פגיעה בראיות;
• האדם עוכב על פי דין ואינו מציית להוראות שנתן לו השוטר על פי סמכות העיכוב.

על פי החוק אין לעצור אדם אם אפשר להסתפק בעיכובו (סעיף 23(ג) לחוק המעצרים).

עיכוב יכול להתבצע בשטח, אולם כשאדם נעצר על השוטר לקחתו מיד לתחנת המשטרה, למעט במקרים חריגים; עיכוב יכול להימשך עד שלוש שעות (או כפול במקרים מסוימים); מעצר יכול להימשך עד 15 יום ובמקרים חריגים עד 30 יום (סעיף 17(ב) לחוק המעצרים). תוך 24 שעות מרגע המעצר חובה על המשטרה לשחרר את העצור או להביאו בפני שופט אם היא רוצה להאריך את מעצרו, למעט במקרים חריגים שאינם רלבנטיים בדרך כלל לעצורי הפגנות (סעיף 29(א) לחוק המעצרים).

שוטר המבצע מעצר חייב להזדהות ולהודיע לאדם מיד מהי סיבת המעצר, לקחת אותו מיד לתחנת המשטרה ולהביאו בפני הקצין הממונה בתחנה (סעיף 25(א) לחוק המעצרים).

• לעצור יש זכות שתימסר הודעה (על ידי המשטרה) על מעצרו לאדם קרוב לו ולעורך דין, ולמעט בנסיבות חריגות המשטרה חייבת לאפשר לו להיפגש עם עורך דין ללא דיחוי (סעיף 33 לחוק המעצרים).
• עצור יכול להיות מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית במימון המדינה לאחר בדיקת זכאות כלכלית. פרטי התקשרות לסנגוריה הציבורית מופיעים בסוף הזכותון.
• חובה להביא עצור בפני שופט בתוך 24שעות מרגע מעצרו, למעט במקרים חריגים שאינם רלבנטיים בדרך כלל לעצורי הפגנות (סעיף 29(א) לחוק המעצרים).
• עצור הזקוק לטיפול רפואי זכאי לקבלו (סעיף 9(ב)(1) לחוק המעצרים).

לעמדת האגודה לזכויות האזרח הזכות להיפגש עם עורך דין חלה גם כשאדם מעוכב, ולכן כבר בשלב העיכוב מותר לדרוש מהשוטר להודיע על כך לעורך דין, ולדרוש שבקשה זו תירשם.

החוק קובע כי חקירת חשוד תתנהל בשפתו או בשפה שהוא מבין ודובר, לרבות שפת סימנים (סעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים).

המשטרה יכולה להתנות את שחרורו של אדם ממעצר בהסכמתו לתנאים מגבילים שונים, ובהם תשלום ערבות, חובת הודעה על שינוי מען המגורים או העבודה, איסור יציאה מהארץ והפקדת דרכון לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים, איסור כניסה לאזור או ליישוב או חובת הימצאות או מגורים באזור מסוים לתקופה שלא תעלה על 15 יום, איסור לקיים קשר עם אדם לתקופה שלא תעלה על 30 ימים ומעצר בית לתקופה שלא תעלה על 5 ימים (סעיף 42(ב) לחוק המעצרים).

אם אדם אינו מסכים לתנאי הערובה המשטרה יכולה להמשיך לעצרו ולהביאו בפני שופט תוך 24 שעות, כדי לקבוע תנאים לשחרורו (סעיף 42(ד) לחוק המעצרים). בית המשפט מוסמך להטיל מגבלות לתקופות ארוכות יותר מאלה שמוסמכת המשטרה.

ערר על תנאי השחרור שנקבעו בידי המשטרה, גם אם נאלצת לחתום עליהם, אפשר להגיש לבית משפט שלום, וערר על תנאים שקבע בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי (סעיף 53(א) לחוק המעצרים).

לעמדת האגודה לזכויות האזרח, תנאים מגבילים הכוללים איסור על השתתפות בהפגנות, והרחקה מאזור המחאה או מאזור המגורים, פוגעים שלא כדין בזכות למחאה. עמדה זו התקבלה במספר פסקי דין.

בתי המשפט כבר חייבו את המשטרה לפצות מפגינים אשר נעצרו או עוכבו שלא כדין. ליעוץ בנושא תביעת פיצויים ניתן ליצור קשר עם רכזת פרויקט דוקורייטס