בהתקיים כל התנאים הבאים: - משתתפים בהפגנה 50 אנשים ויותר; -ההפגנה נערכת תחת כיפת השמיים; - מתקיימים בה נאומים מדיניים (הנפת שלטים, קריאת סיסמאות ושימוש במגפון אינם נחשבים נאום מדיני). באוקטובר 2017 הוציא בג"ץ פסק דין חדש, שצמצם באורח משמעותי את הנסיבות שבהן יש להוציא רישיון משטרתי לקיום הפגנות ומחאות ; סמכות המשטרה להציב דרישות ותנאים , לפני ההפגנה או במהלכה , נותרה בעינה - היא אינה שמורה רק להפגנות הטעונות רישיון ; יחד עם זאת , הגבלות יוטלו רק אם הן דרושות למניעת סכנה קרובה לוודאי לפגיעה רצינית וקשה בסדר הציבורי ובביטחון הציבור . בעקבות פסק הדין נערכת במשטרה בחינה מחודשת של הדין והפרקטיקה בסוגיה זו ועל כן מומלץ לעקוב אחר התפתחויות ושינויים שעשויים לחול
למשטרה אין סמכות לזמן אזרחים לתחנות המשטרה במטרה לעמוד על תכניות המחאה שהם מארגנים. למשטרה אף אין סמכות לנסות להניא אזרחים מפעילות מחאה עתידית באמצעות שיחות טלפון, שמטרתן להרתיעם מהשתתפות במחאה לגיטימית. לפיכך, לאזרחים המקבלים זימון לחקירה מסוג זה אין חובה משפטית להיענות לו. עם זאת, מאחר שלאי התייצבות חקירה עשויות להיות השלכות משפטיות, מומלץ ליצור קשר עם התחנה הספציפית שאליה זומנתם ולנסות לברר את סיבת הזימון.
על פי החוק אין לעצור אדם אם אפשר להסתפק בעיכוב. מעצר אינו אמור לשמש סנקציה כנגד מפגינים. זהו אמצעי שאמור להינקט במקרים חריגים, בעברה שבהם החשוד מסכן את ביטחון הציבור או עלול לשבש את החקירה. בהתאם לסעיף 23 לחוק המעצרים, שוטר יכול לעצור מפגין ללא צו במקרים שבהם יש לו חשד סביר לכך שהוא עבר עבירה שהעונש המרבי עליה גבוה משלושה חודשי מאסר, ומתקיימים אחד או יותר מהתנאים הבאים 1.המפגין עלול לסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה; 2.יש יסוד סביר לחשש שהמפגין לא יופיע לחקירה שיזומן אליה; 3. יש יסוד סביר לחשש שאי מעצרו יגרום לשיבוש הליכי משפט, ובכלל זה השפעה על עדים או פגיעה בראיות ; האדם עוכב על פי דין ואינו מציית להוראות שנתן לו השוטר על פי סמכות העיכוב.
ברובם המכריע של המקרים – לא! ככלל אין מניעה לצלם במרחב הציבורי. תיעוד מצולם של מחאה הוא חלק מחופש הביטוי, מזכות הציבור לדעת, ובדרך כלל הוא גם תורם למימוש חופש הביטוי של המפגינות והמפגינים. במקרים נדירים, כאשר קיימת ודאות קרובה שהצילום יסב פגיעה קשה לשלום הציבור, יכולה המשטרה להטיל עליו מגבלות, ובלבד שהן יהיו מידתיות ולא יחרגו מעבר למה שמתחייב כדי למנוע את הסכנה.
החוק קובע כי חקירת חשוד תתנהל בשפתו או בשפה שהוא מבין ודובר, לרבות שפת הסימנים (סעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) ) .
לשוטר מותר לקחת אמצעי זיהוי ממפגין רק אם הוא נחקר באזהרה כחשוד, לאחר שנמסר לו כי נתוני הזיהוי יישמרו במאגרי מידע משטרתיים (סעיף 11 ב ו - 11 ז לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), המכונה "חוק החיפוש"). לפני נטילת אמצעי זיהוי על המשטרה לבקש את הסכמת החשוד. אם לא ניתנה הסכמתו, שוטר מוסמך ליטול בכוח סביר רק טביעות אצבעות ותצלום (ס' 11 ז לחוק החיפוש)
דגימת דנ"א היא דגימת תאי לחי, דגימת שיער או דגימת דם מזערית. גימת דנ"א תילקח רק ממי שחשוד בשורת עבירות המנויות בחוק ובהן, בין השאר, עברות אלימות לרבות תקיפת שוטר, ועברות רכוש שונות. לעניין דגימת הדנ"א – כ אשר חשוד מסרב לתת דגימת דם מזערית, תתבקש הסכמתו למסירת דגימת שיער או דגימת תאי לחי. במקרה של סירוב, קצין משטרה יכול לאשר נטילת דגימת שיער תוך שימוש בכוח סביר . סירוב לתת דגימת דם מזערית תיחשב עברה רק אם החשוד סירב גם לדגימת שיער או תאי לחי (ס' 12 (ב) לחוק החיפוש).
הקמת אוהל מחאה היא חלק מהזכות לחופש הביטוי, והחוק אינו אוסר על הקמת אוהל מחאה בשטחי ציבור. השאלה אם מאהל מסוים הוא חוקי נבחנה בפסיקה רק בדיעבד, לאחר הקמתו. ככל שהמאהל יעמוד במקומו זמן ממושך יותר, כך ייטה בית המשפט להתיר לרשות המקומית לפנותו בשל הפגיעה הנמשכת בציבור. כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו. כך לדוגמא, עיריית תל אביב דורשת היתר לצורך הקמת מאהל מחאה ועיריית ירושלים תאשר הקמת אוהלים או סככות למשך 48 שעות בכפוף למתן היתר.
הצבת דוכני הסברה היא ביטוי מובהק של חופש הביטוי. בפסיקה נקבע כי הרשות המקומית אינה מוסמכת לאסור באופן מוחלט וגורף על הצבת דוכני הסברה, וכי עליה לקבוע כללים בדבר הצבת דוכנים, שיאזנו בין חופש הביטוי לבין שמירת הסדר הציבורי
לא! בעת שימוש במגפון יש לשים לב לחוק הרעש ותקנות עזר עירוניות, אך בכל מקרה אין צורך בקבלת היתר לשם שימוש במגפון, קריאת סיסמאות או הנפת שלטים. לעתים נדרשים מארגני הפגנה להתחייב שלא יוצגו או יושמעו במהלכה מסרים מסוג מסוים. ברוב המקרים אין לדרישה זו בסיס חוקי – במיוחד כאשר היא מטילה על המארגנים אחריות לכרזות או לקריאות של משתתפי ההפגנה – ומומלץ שלא לקבלה
אפשר להגיש בקשת רישיון להפגנה בכל תחנת משטרה שבתחום סמכותה יתקיים אירוע המחאה. אם המבקש מעוניין לקיים מחאה בתחום שיפוט של יחידת משטרה המרוחקת ממקום מגוריו, אפשר להגישה בתחנת משטרה אשר בתחום מגוריו וזאת תעביר את הבקשה ליחידה הרלוונטית. את הבקשה מגישים באמצעות מילוי טופס "רישיון לאספה" הנמצא בתחנות המשטרה ובאתר האינטרנט שלה (תחת "טפסים"). את הבקשה יש להגיש עד חמישה ימים לפני קיום ההפגנה. אם ההפגנה דחופה, אפשר לבקש לזרז את הליך האישור. עם זאת, כשמדובר בהפגנה מתוכננת, מומלץ להגיש את הבקשה מוקדם ככל האפשר כדי להותיר זמן להתמודדות עם סירוב לתת רישיון, או עם תנאים בלתי סבירים שהתנתה בו המשטרה.
מפקד המחוז במשטרה רשאי לדחות בקשה לרישיון במקרים שבהם קיימת ודאות קרובה לפגיעה קשה בסדר הציבורי ובביטחון הציבור. עם זאת, עליו לעשות כל שביכולתו כדי לאפשר את קיום ההפגנה, גם אם הדבר כרוך בהצבת תנאים לאופן התנהלותה. שימו לב, מפקד המחוז אינו רשאי לסרב לבקשת רישיון רק בשל כך שההפגנה מצריכה פעולות שיטור לשמירה על הסדר, וגם לא די בחשש שהיא תעורר התנגדות והפגנות נגד של העוברים והשבים או של קבוצות אחרות
כן, אך יש לשים לב שמדובר במגבלות מצומצמות, ורק כאשר קיימת הסתברות קרובה לוודאי כי ללא קביעת התנאים תיגרם פגיעה רצינית וקשה בסדר הציבורי או בביטחון הציבור. מומלץ לדרוש ולקבל העתק של תנאי רישיון ההפגנה, ולוודא שכל התנאים שסוכמו (ורק הם) מתועדים בו.
ככלל, מארגני ההפגנה הם שאחראים לקיום ולמימון התנאים שנדרשים למניעת סכנה בטיחותית הנובעת מהקמת במה, ציוד הגברה ותאורה ומתקנים דומים. המשטרה אינה רשאית להטיל על מפגינים את עלויות אבטחת ההפגנה. היא רשאית לדרוש מהמארגנים למנות סדרנים שאינם בתשלום, ובלבד שאין בכך הטלת מעמסה כספית בלתי סבירה. לעומת זאת, מענה לסכנה בטיחותית שנובעת מתנאי השטח (גדרות, בורות וכד') הוא באחריות הרשות המקומית, ואין להטיל את העלויות על המפגינים.
המשטרה רשאית לבקש הצגת אישור ממכבי אש וממד"א, ובמקרים שבהם מוקמת במה – גם אישור ממהנדס קונסטרוקציה וחשמל..
התניית רישיון להפגנה בהתחייבות של מארגני ההפגנה לשאת באחריות פלילית להתנהגותם של משתתפי ההפגנה אינה חוקית, ומומלץ לסרב לחתום על הסכמה לתנאי כזה.
ברוב המקרים אין לדרישה זו בסיס חוקי – במיוחד כאשר היא מטילה על המארגנים אחריות לכרזות או לקריאות של משתתפי ההפגנה – ומומלץ שלא לקבלה.
לא! התניית רישיון הפגנה באישור הרשות המקומית אינה חוקית. הסמכות לאשר הפגנות נתונה למשטרה בלבד. יש להודיע לעירייה על קיום ההפגנה לשם היערכות בלבד.
שימוש רגיל במצלמה ותיעוד של פעילות שיטור כשלעצמם אינם מהווים "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו". יחד עם זאת, אם צלמת נצמדת לשוטר, עוקבת אחריו, תוקעת את המצלמה צמוד לפרצופו וכד' עלול הדבר לעלות כדי הפרעה לשוטר במילוי תפקידו או כהטרדה
ככלל, החרמת מצלמה או חלק ממנה מחייבת הוצאת צו מבית משפט. עם זאת, במקרה שבו יש לשוטר יסוד סביר להניח שהמצלמה או כרטיס הזיכרון עשויים להיות נחוצים להליך משפטי, הוא רשאי להחרים אות
חיפוש ועיון בתוכן המצולם דורש צו חיפוש מבית משפט. שוטר שמעיין בתמונות ללא צו חיפוש חורג מסמכותו, גם אם הפלאפון לא מוגן בסיסמא.
לא! דרישה כזו אינה חוקית ואפילו יכולה להיחשב לעברה פלילית של השמדת ראיה או שיבוש הליכי משפט, במיוחד כאשר היא באה למנוע חשיפת התנהלות בלתי חוקית או בלתי נאותה של שוטרים.
שוטרים חייבים לענוד תגי זיהוי (ס' 5 א(א) לפקודת המשטרה). סירוב של שוטר להזדהות, לרבות אי ענידת התג, מהווה הפרה של החוק ועבירת משמעת, ואפשר להתלונן על כך ביחידת תלונות הציבור במשטרה. לצורך תלונה כזו כדאי לתעד כמה שיותר פרטים על הופעתו של השוטר וכן את המקום והשעה המדויקים שבהם נתקלתם בו. במידת האפשר, נסו לצלם את השוטר
